קיום "הצדק סביר" המצדיק משיכת כספים מהקרן למרות הטלת עיקול

1.

            פסק דין זה ניתן על פי החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.3.08 (ע"ע 299/07) על פיה, הוחזר הדיון לבית דין זה כדי שידון בשאלה האם יש להחיל במקרה זה את סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל ואם כן, האם התקיים במקרה זה "הצדק סביר" כמשמעות מונח זה בסעיף 48 לחוק המצדיק את משיכת הכספים מהקרן למרות הטלת העיקול.

2.         העובדות הרלוונטיות לשאלות שבמחלוקת פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 309/03 וכן בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 299/07. בנוסף, פורטו העובדות בהחלטתו של בית דין זה מיום 22.3.07. משכך, אין אני מוצא מקום לחזור על אותן עובדות.

3.         סעיף 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובע, כי תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר סעד זמני יחולו בשינויים המחוייבים על ההליכים בבית הדין לעבודה.

            תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

                        "382. החלת חוק ההוצאה לפועל.

הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק".

            סעיף 48 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן:

"צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה ולא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון".

הנתבעת העבירה כספים לגב' עמליה רוזנמן בניגוד לנוסח צו העיקול. האם עומדת לנתבעת הגנת ה"הצדק הסביר"?  

4.         הודעתה של הנתבעת מיום 5.3.03 התייחסה לצו העיקול שניתן על ידי כב' הרשמת ריכטמן ביום 3.3.03 ולפיה, בחשבון המעוקל נחסכו כספי פיצויים שאינם ניתנים לעיקול או שיעבוד.

                הודעה זו סומכת עצמה על סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 אשר זה לשונו:

"(א)     סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה -

(1)        אינם ניתנים להחזרה , להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;".

מדובר איפוא בסכומים שעוקלו שהינם כספי פיצויי פיטורים אשר לפי לשונו הפשוטה של הסעיף אינם ניתנים לעיקול. אף בית דין זה בהתייחסו לבקשה לאישור העיקול סבר, כי לא ניתן היה לעקל את אותם הכספים.

בערעור שהוגש על החלטתו של בית דין זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי:

"במצב העניינים הרגיל, כספי הפיצויים המופקדים בקרן נמצאים בחשבון על שם המעביד, ולעובד אין כל זכות בכספים אלה. האם לאור זאת ובהתאם להוראת סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורים לא יכול מר לוי להטיל עיקול על כספי החברה המופקדים בקרן? בית הדין האזורי השיב בחיוב על השאלה. בנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן המתקיימות במקרה שלפנינו אין אנו יכולים לקבל תשובה זאת. נבהיר עמדתנו".(סעיף 4 לפסה"ד).

בהמשך קובע בית הדין הארצי, כי אכן הפרשנות המילולית של לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מובילה למסקנה, כי העובד במקרה דנן לא יכול להטיל עיקול על כספי המעסיק הנמצאים בקרן פיצויי הפיטורים אולם יש לפרש את הוראת הסעיף באופן תכליתי. פירוש זה מוביל למסקנה, כי קיימים תנאים לפיהם יכול יהיה העובד להטיל עיקול על סכומים משוריינים חרף לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. (סעיף 6 לפסה"ד). בהמשך קובע בית הדין הארצי, כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים נדירים בהם ניתן להטיל עיקול על הסכומים המשוריינים. (סעיף 8 לפסה"ד).

סבור אני, כי נוכח עמדה זו של בית הדין הארצי עומדת לנתבעת הגנת ה"הצדק הסביר" מכח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.